התיעוד המלא של AX Protocol לוורדפרס: מה התוסף מפרסם, אילו נקודות קצה הוא רושם, איך נראה קובץ ax.json, ואיך מאמתים שהכול עובד — בלי גישה לשרת.
התיעוד המלא של AX Protocol — תוסף וורדפרס שהופך אתר לקריא, נשלט ומאומת עבור סוכני AI. העמוד מכסה דרישות מערכת, התקנה, מה בדיוק התוסף מפרסם, אילו נקודות קצה הוא חושף, ומה עושים כשמשהו לא עובד.
וורדפרס 5.8 ומעלה, PHP 7.4 ומעלה, וקישורים קבועים (pretty permalinks) פעילים. התוסף אינו דורש בסיס נתונים נפרד, אינו תלוי בשירות חיצוני לתפקוד הבסיסי, ואינו מתנגש בתוספי SEO מוכרים כמו Yoast, Rank Math או SEOPress — הוא מטפל בשכבה אחרת לגמרי.
למה pretty permalinks נדרשים: נקודות הגילוי של הפרוטוקול הן נתיבים אמיתיים (/.well-known/ax.json, /llms.txt) שנרשמים דרך מנגנון ה‑rewrite של וורדפרס. עם קישורים מסוג ברירת מחדל (?p=123) מנגנון ה‑rewrite כבוי, והנתיבים יחזירו 404.
בהפעלה הראשונה התוסף מבצע ארבע פעולות אוטומטית: רושם את הדומיין מול ה‑hub של AX ב‑rainz.ai, מקבל מפתח רישיון, גוזר את זהות הרשת של האתר (AXID), ומתחיל לתעד תנועת סוכנים. אין טופס הרשמה, אין יצירת חשבון ואין הזנת פרטי תשלום בגרסה החינמית. פותחים את תפריט AX Protocol בסרגל הניהול כדי לראות את לוח הבקרה.
| קובץ או נקודת קצה | תפקיד |
|---|---|
/.well-known/ax.json | המניפסט של האתר: זהות (AXID), יכולות, מדיניות וערוץ יצירת קשר. זהו לב הפרוטוקול, והמסמך היחיד שסוכן חייב למצוא כדי להבין את כל השאר. |
/llms.txt | סיכום קריא של האתר עבור מודלי שפה: תיאור הארגון, רשימת שירותים, העמודים המרכזיים וסעיף ייעודי "For AI agents". |
חוקי robots.txt | כללי אישור וחסימה פר‑סוכן, מנוהלים מהממשק ומסונכרנים תמיד עם המדיניות המוצהרת ב‑ax.json. |
/wp-json/rainz-ax/v1/enquiry | ערוץ מובנה לפניות מסוכנים אל בעל האתר, עם מזהה ומעקב סטטוס — במקום שסוכן ינסה למלא טופס יצירת קשר שנבנה לבני אדם. |
כותרת Link ב‑HTTP | מכריזה על ax.json בכל תגובה, כדי שסוכן יגלה את המניפסט מבלי לנחש נתיבים או לסרוק את האתר. |
כל התקנה מקבלת מזהה גלובלי יציב, למשל AXID-3D7FFD6C-F245BF40-B8A1F26A-DEFEB5D8. המזהה נגזר ממפתח הרישיון ומהדומיין, לעולם אינו חושף את המפתח עצמו, וניתן לאימות מול ה‑hub שהנפיק אותו. אתרים מאומתים מופיעים במרשם AX הציבורי.
המשמעות המעשית: כשסוכן קורא את המניפסט שלך הוא לא צריך להאמין לך על המילה. הוא יכול לפנות ל‑hub ולוודא שהזהות אכן הונפקה לדומיין הזה. זה מה שמפריד בין הצהרה לבין טענה שאפשר לבדוק, וזה בדיוק ההבדל שהופך את המידע לשמיש עבור מכונה.
מסך שמראה אילו סוכני AI ביקרו — GPTBot, ClaudeBot, PerplexityBot, Google‑Extended ואחרים — מה הם שלפו ומתי. חשוב להבין למה המידע הזה לא קיים בשום כלי אנליטיקס רגיל: כלים כמו Google Analytics מבוססים על תגית JavaScript שרצה בדפדפן. סורקים לא מריצים JavaScript, ולכן הם פשוט לא נספרים. המדידה כאן נעשית בצד השרת, על בסיס הבקשה עצמה.
מסך שמסכם את מוכנות האתר לסוכנים ומציג את ציון AX: האם המניפסט תקין, האם llms.txt מעודכן, האם המדיניות עקבית, האם התוכן מגיע ללא תלות ב‑JavaScript, והאם יש ערוץ פנייה פעיל. כל סעיף שמוריד ניקוד מוצג עם ההסבר ועם הפעולה הנדרשת.
שליטה במדיניות הגישה, בניהול הרישיון ובאפשרויות המתקדמות. המדיניות נכתבת פעם אחת ומתפרסמת בשני מקומות במקביל — ב‑robots.txt עבור סורקים קלאסיים וב‑ax.json עבור סוכנים שמדברים את הפרוטוקול.
הגרסה החינמית פעילה במלואה ואינה פגה. Pro, במחיר 49$ לאתר לשנה, מוסיפה אנליטיקה עם היסטוריה מלאה וייצוא CSV, תג מאומת ומיקום מועדף במרשם, דחיפת IndexNow שמעדכנת סוכנים ברגע שהתוכן משתנה, מנויי webhook לסוכנים לפי AX‑1.1, ותמיכה בעדיפות עם מענה תוך יום עסקים אחד.
שמרו מחדש את הקישורים הקבועים: הגדרות ← קישורים קבועים ← שמור שינויים. הפעולה מרעננת את חוקי ה‑rewrite ומחזירה את הנתיב. זו התקלה הנפוצה ביותר, והיא כמעט תמיד נפתרת כך.
ייתכן שהשרת שלכם חוסם בקשות יוצאות. התוסף מנסה שוב מדי יום, וכל שאר היכולות ממשיכות לעבוד בינתיים. אם החסימה קבועה, פנו לספק האחסון ובקשו לאפשר תעבורה יוצאת ל‑rainz.ai.
תנו לזה כמה ימים. אם עדיין ריק, ודאו שספק האחסון או ה‑CDN אינם חוסמים בוטים לפני שהבקשה מגיעה לוורדפרס — במקרה כזה התוסף לעולם לא יראה את הבקשה, כי היא נעצרה שלב אחד קודם.
המסמך נבנה מהעמודים המרכזיים של האתר לפי סדר התפריט. אם עמוד חשוב חסר, בדקו שהוא מפורסם, שאינו מוגן בסיסמה ושאינו מסומן noindex.
עדיין תקוע? עברו לעמוד התמיכה.
ההתקנה עצמה היא העלאת קובץ ZIP והפעלה, אבל הסדר שבו מגדירים את התוסף משנה. מומלץ: (1) להפעיל ולוודא שנקודות הגילוי מחזירות 200; (2) למלא את תיאור העסק ואת רשימת העמודים המרכזיים, כי מהם נגזרים גם ax.json וגם llms.txt; (3) רק אחר כך להגדיר מדיניות גישה לבוטים. הסדר ההפוך — קודם חסימות — מייצר מצב שבו בודקים גילוי מול בוט שכבר חסום, והבדיקה נכשלת מסיבה לא נכונה.
אחרי ההפעלה כדאי לבצע ארבע בדיקות. פותחים את נקודות הגילוי בדפדפן ומוודאים JSON תקין ולא דף שגיאה. מריצים את הכתובת של llms.txt ובודקים שהעמודים שרשמתם באמת מופיעים שם עם תקצירים. בודקים בעמוד מדגמי שיש בלוק סכמה אחד ולא שניים. ולבסוף — מושכים עמוד עם curl בלי הרצת ג׳אווהסקריפט, ורואים אם התוכן המרכזי קיים בטקסט הגולמי.
הבדיקה האחרונה היא החשובה. היא מדמה בדיוק את מה שרוב הסוכנים עושים בפועל: בקשת HTTP אחת, בלי דפדפן, בלי המתנה לרינדור. אם התוכן לא שם — שום שכבת גילוי לא תציל את העמוד.
שכבת התקנים סביב סוכני AI זזה מהר. שמות קבצים קנוניים משתנים, שדות נוספים, ומפרטים שהיו טיוטה הופכים לתקן. הגישה של AX Protocol היא לפרסם את אותו מידע בכמה נתיבים במקביל, כדי שסוכן שמחפש לפי מפרט ישן וסוכן שמחפש לפי מפרט חדש ימצאו את שניהם. בפועל זה אומר שעדכון תוסף עשוי להוסיף נתיבים חדשים בלי לשבור קיימים.
אם אתם מריצים את התוסף על אתר לקוח, כדאי לתעד אצלכם אילו נתיבים פעילים בגרסה שהתקנתם, כדי שבבדיקה הבאה תדעו מה אמור לחזור 200 ומה עדיין לא קיים.
רוב האתרים שמתקינים את AX Protocol כבר מריצים תוסף SEO, שכבת מטמון ולעיתים גם CDN. שלושת הרכיבים האלה נוגעים בדיוק באותם קבצים שהפרוטוקול מייצר, ולכן כדאי לקבוע את סדר הפעולות מראש. תוסף ה-SEO אחראי על מפת האתר ועל הקנוניקל, ו-AX Protocol אינו מחליף אותם אלא מוסיף מעליהם שכבת מניפסט. כששני רכיבים מנסים לכתוב את אותו נתיב, האחרון בתור מנצח, ולכן תמיד יש לבדוק את הקובץ החי ולא להסתמך על מסך ההגדרות.
תוספי מטמון הם המקור הנפוץ ביותר לתקלות שנראות כמו באג בפרוטוקול. קובץ מניפסט שנשמר במטמון לפני עדכון ימשיך להיות מוגש לסוכנים עוד שעות ארוכות, והתוצאה היא שהאתר מצהיר על מבנה ישן בזמן שהתוכן כבר השתנה. הכלל פשוט: אחרי כל שינוי בהגדרות, נקו מטמון מלא ובדקו את הקובץ בדפדפן במצב פרטי. באתרים שמריצים CDN יש להוסיף גם ניקוי בשכבת הקצה, אחרת השרת יגיש גרסה מעודכנת בזמן שהמשתמשים והסוכנים עדיין מקבלים את הישנה.
נקודה שלישית היא חומת אש ליישומי אינטרנט. חלק מהשירותים חוסמים כברירת מחדל בקשות שאין להן מזהה דפדפן מוכר, וסוכני AI נופלים בדיוק בקטגוריה הזאת. אם הבדיקות מקומיות עוברות אך מהאינטרנט מתקבל קוד 403, החשד הראשון הוא חוק חסימה ולא הפרוטוקול עצמו. הוסיפו את נתיבי המניפסט לרשימת ההיתרים לפני שאתם מתחילים לחפש את הבעיה בקוד.
אם אתם מיישמים את הפרוטוקול בפעם הראשונה ואין לכם פנאי לעבור על כל הפרקים, שלושה דברים נותנים את רוב הערך: מניפסט תקין שנפתח בכתובת הצפויה, תיאור ארגון מדויק שאומר בשורה אחת מה האתר עושה ולמי, וקטלוג שירותים שמכיל את העמודים שבאמת חשוב לכם שיצוטטו. כל השאר – הרחבות, נקודות קצה מתקדמות והגדרות הרשאה – אפשר להוסיף בהדרגה. אתר שיש בו שלושת אלה כבר קריא לסוכנים ברמה סבירה, ואפשר לשפר אותו על בסיס מה שרואים בפועל ביומני השרת במקום לנחש מראש.
