לפני אלפי שנים, תוחלת החיים האנושית כנראה לא עלתה על 20-25 שנים. רק במאתיים השנים האחרונות, עם ההתקדמות ברפואה, במדע ובטכנולוגיה, הגענו למצב שבו תוחלת החיים הממוצעת חצתה את 80 השנים וממשיכה לעלות. נכון ל-2019, תוחלת החיים הממוצעת לגברים ולנשים בישראל עמדה על 82.8 שנים, ועל פי נתוני הבנק העולמי דורגנו בשלוש השנים שקדמו לכך בין עשר המדינות המובילות בעולם. כיום, הבינה המלאכותית מאיצה את ההתקדמות הזו: היא מנתחת כמויות אדירות של נתונים ביולוגיים כדי לקצר את פיתוח התרופות, לאפשר רפואה מותאמת אישית, לחזות סיכונים בריאותיים ואפילו לחקור את מנגנוני ההזדקנות עצמם – מבשרת את הקפיצה הבאה באריכות הימים האנושית.
תבנית דומה קיימת כמעט בכל תחום בחיינו. הביות וההכלאה של צמחים ובעלי חיים לפני אלפי שנים היו למעשה ניסיונות ראשונים של האנושות להנדסה גנטית; וגם היום ההנדסה הגנטית מזינה אותנו – המינים שעליהם אנו נשענים מספקים את צורכינו (ובעיקר מזון). טכנולוגיות עריכת גנים מונעות-בינה (כמו CRISPR בשילוב מודלים חיזויים של AI) מקדמות את “מהפכת הביות” בדיוק ובמהירות חסרי תקדים – מתכנון זנים עמידים למחלות ובעלי יבול גבוה, דרך יצירת ביומטיריאלים חדשים, ועד עיצוב מחדש של “תוכנית החיים”. הסרטון הבא מציג את ההבדלים בין פירות וירקות מבויתים לבין מקביליהם הבר: בעוד שה-AI כבר מתכנן את דור ה“מבויתים” הבא מעבר לדמיון:
ככל שהאנושות מתקדמת, דורות העתיד יהיו בסופו של דבר משגשגים יותר. הרחובות ינוקו, המשאבים החיוניים יטוהרו במתקנים ייעודיים, נוכל להתמודד עם מצבי קיצון כמו אסונות, יהיה לנו זמן פנוי, נבנה מערכות יחסים רחבות ומגוונות, ויצירתיות ומימוש עצמי יהיו בהישג יד. אין ספק שבדרך חווינו גם נסיגות משמעותיות – כמו התמשכותן של מלחמות, היעלמות מינים, עוני, מחלות ומשברי סביבה. ובכל זאת, על אף השפלות התקופתיות, אפשר לומר בביטחון שקו ההצלחה האנושי מתקדם בהתמדה. ה-AI יהיה המנוע המרכזי של שלב ה“שגשוג” הבא: אופטימיזציה של הקצאת משאבים (רשתות חשמל חכמות, לוגיסטיקה חכמה), אפשרת כלכלה מעגלית (מיון ומיחזור חכמים בעזרת בינה), חיזוי והפחתת נזקי אסונות, אוטומציה של עבודות מייגעות לשחרור היצירתיות האנושית, סיוע בפריצות דרך מדעיות, ואפילו פתרון אתגרי ממשל וחברה מורכבים. כמובן, AI מביא גם אתגרים חדשים (שינויים קיצוניים במבני תעסוקה, הטיות אלגוריתמיות, סיכוני נשק אוטונומי), אך כמו במהפכות טכנולוגיות קודמות – האפקט הכולל מצביע על התקדמות עמוקה יותר.
חיסלנו כמה מהמחלות הקשות ביותר – לא פעם בסיוע בעלי חיים שחששנו כי ייכחדו (התרופה לאבעבועות שחורות נמצאה בגלדים של פרות בריטיות; בסוף שנות ה-1790 רופא בשם אדוארד ג’נר השתמש בנגיף אבעבועות הבקר כדי לפתח חיסון – ומאז כל החיסונים נקראים “Vaccination”, מהמילה הלטינית “Vacca”, פרה. אגב, לעגו אז לג’נר וטענו שהוא מנסה להפוך בני אדם לדינוזאורים). חיסלנו את האבעבועות השחורות ומגפות הרסניות נוספות שגבו את חייהם של מאות מיליונים (המוות השחור היה הקטלני בהיסטוריה); יצרנו טכנולוגיות שלא היו נתפסות לפני 200 שנה; תוחלת חיינו הוכפלה ואף יותר (וממשיכה לעלות), מה שמביא בעיות חדשות שדורשות פתרונות יצירתיים, מנגנוני הישרדות חדשים, והקמת רשת התקשורת והמידע הגדולה בהיסטוריה – האינטרנט. ה-AI הוא החבר החדש והחזק ביותר בארסנל “הפתרונות היצירתיים”: האצה של פיתוח תרופות וטיפולים (בחודשים, לא בעשורים), ניטור וחיזוי מגפות בזמן אמת, ניתוח הדמיות רפואיות, והתאמת תוכניות טיפול אישיות. הוא לא רק תוצר של האינטרנט – הוא מגבר מעריכי של יכולותיו.
המהפכה מתעצמת
אם מהפכת הדפוס של גוטנברג הפכה את רוב תושבי העולם לבעלי אוריינות (בהערכת שיא ההשפעה לכ-85% מהאוכלוסייה העולמית), האינטרנט ומהפכת הדיגיטל העלו את האוריינות לרמה חדשה. כעת, בינה יוצרת (כמו ChatGPT, Gemini וכד’) מציתה “מהפכה קוגניטיבית”. מעולם, בכל אלפי שנות ההיסטוריה המתועדת, לא צברנו כל כך הרבה מידע; היום נפח המידע המצטבר במרחב הסייבר מגיע כבר לעשרות או מאות פטאבייטים (1 פטאבייט = 10^15 בתים). AI לא רק מאחסן ומעבד את המידע הזה – הוא גם מבין, מסכם, יוצר ומסיק, והופך מידע לתובנות ישימות. למעשה, כמות הטקסט שמתפרסמת ברשת ביום אחד שקולה ל-170 שנות ניו-יורק טיימס – נפח דמיוני שה-AI לומד לעכל ולזקק בן רגע.
כדי להשיג את כל זה צריך לדעת לנצל הזדמנויות. הזדמנויות עוזרות לנו להבין את עצמנו וכמעט תמיד פותחות דלתות לעולמות חדשים. מה שיזמים עושים משנה את האופן שבו אנו, כפרטים או כקבוצות, תופסים הכול. גוגל הוקמה ב-1998, פייסבוק ב-2004. מאז, אי אפשר לומר שהעולם לא השתנה. היום חברות AI כמו OpenAI (ChatGPT), DeepMind (AlphaFold), Anthropic, וגם ענקיות ותיקות שמשלבות בינה בעסקיהן (כמו גוגל ומיקרוסופט), מעצבות מחדש את האופן שבו אנחנו עובדים, לומדים, יוצרים ומתקשרים. יתרה מזו, היקף המידע ומשאבי התקשורת הזמינים לנו – מבלי להזדקק עוד למחשבי מיינפריים שגודלם חדר שלם – הוא המהפכה האמיתית. AI הופך את ה“אינטליגנציה” עצמה לנגישה ונפוצה.
(על הפרדוקס הזה של נתונים שקיימים אבל לא נגישים — כתבנו בהרחבה כאן.)
אבל כדי ליצור את המהפכה הזו, גם חברות הטכנולוגיה חייבות להרוויח. זה מובן: רובנו לא עובדים נטו מתוך אלטרואיזם ומקדישים זמן, מיומנויות ויכולות ללא תמורה. פירוש הדבר שיש הסכם לא כתוב בין המשתמשים, שנהנים מכמעט הכול בחינם, לבין החברות שמספקות את כל הדברים המופלאים האלה. בעידן ה-AI, ליבת ההסכם היא נתונים. משתמשים מספקים נתונים (טקסט, תמונות, דיבור, התנהגות) לאימון ולשיפור המודלים, ובתמורה מקבלים שירותים רבי-עוצמה בחינם או בעלות נמוכה (חיפוש, כלים יצירתיים, עוזרים חכמים).
שירותי אימייל, חיפוש, סטרימינג של וידאו ומוזיקה, פלטפורמות עבודה ומסחר, היכרויות – כל אלה “חינם”. בתחילה לא הבנו את המחיר ששילמנו: הפרטיות. אבל היום המאבקים האלה הגיעו למוקדי כוח בכל מדינות ויבשות, שמנסות (בצדק) להחיל רגולציה וחוקי פרטיות על התמנונים המאיימים להשתלט על הכול. עליית ה-AI – עם רעב בלתי-נדלה לנתונים איכותיים ויכולת ניתוח עמוקה של התנהגות אישית – העלתה את הדיון על פרטיות וריבונות נתונים לרמות חסרות תקדים של מורכבות.
ואם נרחיב את נקודת המבט ונמקם את הרגע הזה על ציר הזמן – מראשית ההיסטוריה ועד עתיד בהיר ולא ידוע – ייתכן שנבין בבירור שזה מאבק חסר טעם. לא משום שנפסיד לחברות הטכנולוגיה, אלא כי במבט היסטורי רחב הכול הוא פרק חולף שיתרום בסופו של דבר להתקדמות האנושית הגדולה – הרי גם הן יצירי הטבע. פיתוח ה-AI וכלכלת הנתונים שמלווה אותו עשויים להיות נתיב הכרחי לחברה יעילה יותר, לשיתוף פעולה חזק יותר אדם-מכונה, ולפתרונות לאתגרים גלובליים (כמו שינוי אקלים ומחלות). הנתונים הם “הדלק” של העידן החדש.
כך למשל, כשאיינשטיין הסיק ב-1917 שחלקיקי אור יכולים להגביר זה את זה, זה היה מחקר מדעי טהור. רק בשנות ה-60 הצליחו מדענים ליצור לראשונה לייזר פונקציונלי – המוצר המעשי של התיאוריה. רק היום, כנראה נתקלתם בעשרות פריטים שעובדו בלייזרים, ואולי גם נחשפתם אישית. מיליונים עברו טיפולי לייזר, ויש אף טיפולי הסרת שיער. איש אז לא ידע מה יקרה מחר, ולכן אי אפשר היה להגביל את המו”פ. באופן דומה, המחקר הבסיסי של היום על ארכיטקטורות טרנספורמר ולמידה עמוקה מדגור את בינת-העל הכללית של מחר (AGI), שתגבור בהשפעתה אפילו על הלייזר ותעצב מחדש כל פינה בציוויליזציה – מפריצות דרך מדעיות ועד יצירה אמנותית, מחקר בין-כוכבי ועד הבנת התודעה.
מידע וידע עולים במחיר
פרשת Cambridge Analytica נחשבת לאחת הפרות הפרטיות הגדולות של משתמשים (קדמו לה גילויי אדוארד סנודן על ה-NSA, שאפשר לטעון שנוגעים ל“ביטחון לאומי”). תוך שימוש במידע של כמעט 100 מיליון אמריקאים, נוהלה “הנדסה פסיכולוגית” רחבת היקף במטרה אחת – להביא לבחירת מועמד נשיאותי מסוים (שאכן נבחר בסופו של דבר). איננו יכולים לדעת באמת כמה השפיעה פעילות החברה על בחירת טראמפ, אבל פייסבוק ערכה ניסוי דומה על 60 מיליון אנשים כבר ב-2010. ה-AI ייקח את סוג ה“הנדסה הפסיכולוגית” הזה לממדים מבהילים של קנה מידה ודיוק: סרטוני/קבצי קול דיפפייק, מודלי שכנוע היפר-ממוקדים המאומנים על נתונים אישיים, וקמפיינים אוטומטיים להפצת דיסאינפורמציה – כלים מונעי-בינה שמאתגרים קשות את הדמוקרטיה והאמון החברתי.
מצד אחד, חומרת הפגיעה בפרטיות ברורה ומובנת. מצד שני, כשנזכור שכל התקדמות טכנולוגית מקדמת בסופו של דבר את התרבות האנושית, הדיון על פרטיות ועל “אנחנו המוצר” נעשה פחות משמעותי. בעידן ה-AI אולי מדויק יותר לומר: “אנחנו נתונים – אבל גם שותפים בעיצוב העתיד”. וגם אם נעצור להעמקה ונבדוק עד כמה באמת נפגעה הפרטיות, נגלה שהדברים פחות חמורים מכפי שאנחנו מדמיינים. נכון, אפשר לכוון אלינו פרסום לפי אלפי פרמטרים, אך לכאורה כל המידע הזה אנונימי. לגוגל ולפייסבוק אין מושג מיהו האדם האנונימי; יש להם פרופיל דיגיטלי עם מאפיינים כלליים אנונימיים לפרסום. אלא שיכולות הקורלציה וההסקה החזקות של AI הופכות את ה“אנונימיזציה” לשברירית יותר ויותר. חיבורים בין שברים “לא קשורים” של מידע מאפשרים לשחזר בזהות גבוהה פרטים אישיים ופרטיות. האנונימיות בעידן ה-AI נשחקת באופן חסר תקדים.
מטריד עוד יותר מכל “פיקוח” של גוגל או פייסבוק הוא הסיכון לפריצות למאגרי מידע ממשלתיים וגניבת זהויות. בזמן שמעקב דיגיטלי משמש בעיקר לפרסום (גם אם פרסום יכול להשפיע על התודעה), השלכות של פריצות למאגרים ביומטריים או לפנקסי אוכלוסין חמורות פי כמה. מי שגונב זהות יכול לבצע פשעים מבלי להתגלות. פריצה מונעת-בינה (איתור אוטומטי של חולשות, יצירת פישינג משכנע) וטכנולוגיות דיפפייק מקלות על גניבת זהות, פשיעה פיננסית או הפללה פוליטית – בקנה מידה גדול יותר וקשה יותר לאיתור. פריצה למאגרים ממשלתיים בידי האקרים שמצוידים ב-AI עלולה להיות קטסטרופלית.
אז למה אנחנו מתמקדים בעיקר בגוגל ובפייסבוק, ולא במאגרים רגישים יותר של ממשלות, מוסדות רפואיים וגופים פיננסיים? אולי כי “טרנדי” יותר לבקר את הקפיטליזם החזירי של גוגל ופייסבוק – שמתרחבות ללא הרף ונראות בלתי-שבעות בעתיד הנראה לעין. זה מעלה דיון פילוסופי על כוונותיהן, במיוחד כשבעלי השליטה מחזיקים בכל משאב חומרי שאדם יכול לרצות – מאיים פרטיים ועד טיסות פרטיות לירח. פיתוח ה-AI דוחף את “רעב הנתונים” ואת התרחבות ההון לממד חדש. אימון מודלים מובילים דורש עוצמת חישוב ונתונים אסטרונומיים שרק ענקיות יכולות להרשות לעצמן – ריכוז כוח שמחריף. המרוץ ל-AGI מלבה עוד יותר דיונים פילוסופיים על שליטה, יישור כוונות וסיכוני קיום לאנושות. “האדונים” של ענקיות הטק מנסים להיות ה“אלים” שמעצבים את עתיד האנושות.
ועם זאת, יש לנו בחירה. כלומר, כפי שאומר הפתגם הידוע, אנחנו “יכולים פשוט לעצור בכל רגע” – אבל אז נגלה שאנחנו משלמים מחירים אחרים. לוותר על האינטרנט, על הטלפון החכם (שעוקב אחרינו בדיוק חסר תקדים) ועל מרחבים דיגיטליים אחרים – רק כדי שיוכלו פחות “לכוון” אלינו. ובינתיים, אינני רואה רבים משליכים את הטלפון ועוברים למדבר כדי לחיות בלי מצלמות רחוב שבולשות אחר כל צעד. בעתיד שבו AI משולב עמוק בתשתיות (ערים חכמות, רכבים אוטונומיים, IoT), “לעצור” יעלה בנתק מוחלט מהחברה, ויתור על נוחות, שירותים והזדמנויות חיוניות. חיישנים בכל מקום וניתוח מונע-בינה יהפכו “חיים ללא מעקב” למותרות.
אז כן – אנחנו משלמים מחיר (נתונים, פרטיות, קשב). אבל האם זה באמת נורא כפי שנדמה? המפתח בעידן ה-AI הוא האיזון: האם מחיר הנתונים שאנחנו משלמים קונה ערך טרנספורמטיבי שמשפר חיים ומקדם את החברה כולה? כמו שהאנושות החליפה זיעה בהתקדמות חקלאית, פחם במהפכה התעשייתית ופרטיות בנוחות המידע – האם אנחנו מחליפים כיום נתונים וקצת אוטונומיה ברווחה עתידית מונעת-בינה?
איך למקסם תועלת אישית מהתחום? ואולי גם אתם תהפכו “מוצר” שלו? כדי למקסם תועלת בעידן ה-AI:
להעמיק אוריינות בינה: להבין מה AI יכול ומה לא. ללמוד להשתמש בכלים ביעילות (כולל הנחיית מודלים).
לשים דגש על ריבונות נתונים: לדעת איזה מידע אתם משתפים. לתת הרשאות בזהירות. להשתמש בהגדרות פרטיות.
למקד בלכידת ערך: להשתמש ב-AI כדי לשפר יעילות (אוטומציה בעבודה), למידה (הוראה מותאמת), יצירתיות (כלים מסייעים) ובריאות (ניטור והכוונה).
לפתח מיומנויות שלא קל להחליף: חשיבה ביקורתית, פתרון בעיות מורכבות, יצירתיות, אינטליגנציה רגשית, שיפוט אתי ושיתוף פעולה בין-אישי.
להשתתף בעיצוב העתיד: לעקוב אחרי אתיקה ומדיניות AI. לתמוך בפיתוח אחראי.
כן, ברמת הנתונים אנחנו נשארים “מוצרים” או “דלק”. אבל בתמונה הרחבה אנחנו שותפים-ביחד ומוטבים סופיים במהפכת ה-AI חסרת התקדים שמעצבת את עתיד האנושות. המפתח הוא להבטיח שהמחירים נשלטים, שהתועלות מתחלקות, ושערכי-הליבה והסוכנות האנושיים נשארים במושב הנהג. התגמולים של העתיד – בריאות, שגשוג, ידע, והיכולת לפתור בעיות גלובליות – עשויים להיות בהיקף שעולה בהרבה על דמיוננו כיום, כמו שאנשים קדומים לא יכלו לדמיין לייזרים בטח לא כאלו שמיירטים טילים או את האינטרנט.
אם אנחנו אכן "נתונים", השאלה היא מי מנגיש אותם. ברוב הארגונים, הדאטה לכוד — לא חסר. ובעולם שבו טריליון סוכנים יפעלו בשמנו, הגישה לנתונים תקבע מי משגשג ומי נבלע.
מדריכים קשורים
